ברירת-מחדל  |  

חיפוש באתר:
Custom Search
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 
 

עיקבו אחרינו ב-Pinterest
 




____________________________________________________________________________________________________________________________________
  
שלום!
יש לי שאלה: עם יד על הלב, כמה זמן באמת אתם עובדים במשך היום? ממש עובדים נטו. לא מפטפטים, מרכלים, גולשים באינטרנט, מבלים בשירותים או אוכלים?
      
בזמן האחרון יש לי חשד שאת מרבית יום העבודה רוב האנשים לאו דווקא מבלים בעשיית מה שמשלמים להם לעשות, אלא בהעברת הזמן בכיף ובנעימים עד סוף היום, שצריך לשוב הביתה.
יצאתי לבדוק את העניין בשטח, ואלו הם רשמיי:
              
מדי בוקר מגיע העובד למשרד. כאשר הוא מתקרב למזכירות, מקום אסטרטגי ומרכזי, הוא מתחיל לשמוע רחש חרישי כמו קרקור תרנגולות. לעתים נשמעות צווחות, כאילו חלק מהתרנגולות מובאות כעת לשחיטה. התקרבות נוספת מגלה שזוהי עדת נשים עומדת במעגל (לפעמים גם גברבר אחד או שניים נמצאים בחבורה), רובן לבושות שחור (שמתם לב שהרוב אוהבים ללבוש שחור?). הרחש החרישי מתגלה כניהול שיחה וצווחות השחיטה מתגלות כשאגות צחוק מתגלגל. מה הולך שם? האם מדובר בהפגנת הנשים בשחור? בכנס מיוחד לקראת שינוי שיטת המימשל? בדיון דחוף בענייני עבודה? קרה משהו דרמטי היסטורי מהפכני וכולם בשוק? לא! מסתבר שמדובר בסך הכל בהחלפת החוויות שעברו כל אחד ואחת מהרגע שעזבו את מקום העבודה אתמול ועד הגעתם היום.
לזאתי נקרעו אתמול המכנסיים באמצע הקניון. ההיא הגיעה לקופה בסופר וגילתה ששכחה את הארנק. הבעל של זאתי חזר אתמול הביתה מאוחר ואילו של ההיא לא חזר בכלל. הילד של זאתי לא רוצה לאכול ירקות כתומים והילדה של ההיא בת ה-3 רוצה להתחתן ולעזוב את הבית. כך נשמעים בזה אחר זה סיפורים קטנים ומשונים שאחר כך את רובם, הנוכחים שוכחים למי זה קרה ומה בעצם קרה. וכך עברה לה לפחות חצי שעה.
              
וזה עוד לפני הכנת הקפה של הבוקר שלוקחת גם עשר דקות.
        
אחר כך לכל אחד ואחת יש שיחה טלפונית אישית של 20 דקות בערך עם החבר/חברה/אמא/אבא/בן זוג. גם זו היא שיחת עדכון על 16 השעות האחרונות בהן לא היה העובד בעבודה.
         
סוף סוף העובד שלנו מוכן להתחיל לעבוד. הוא תוהה במה יתחיל ומסדר קצת את השולחן, בודק אי מיילים, מוחק דואר זבל, מעביר הלאה בדיחות ואז מתעורר הצורך ללכת לשירותים.
בממוצע הולכים לשירותים פעמיים שלוש ביום. לפעמים זה קצר, פיפי וחוזרים, שזה משהו כמו שתי דקות. לפעמים זה ארוך, ישיבה ארוכה ומאומצת שבסופה מגיעים להכרעה (או החראה). אחרי ישיבה כזאת יש צורך להמתין קצת עד שיתאוורר, ואחר כך לצאת בשקט מהתא ולוודא שאין הרוגים בשטח (הריח, הריח). הזמן הכולל של הבילוי בשירותים הוא בערך 20 דקות.
  
ארוחת הצהריים היא חצי שעה לפחות.
אם אוכלים בעבודה אז קובעים להיפגש בדרך. תמיד יש כאלה שמחכים להם כמה דקות עד שיסיימו את העניינים הדחופים שלהם ויבואו (נזכרו להתחיל לעבוד דווקא לקראת ארוחת הצהריים). אחר כך כל הקבוצה מתגלגלת לה בקצב איטי, כמו קבוצת זקנים בטיול מאורגן, עד למזנון. במזנון עד שכולם מקבלים מה שרצו ומתיישבים לאכול חולפות עוד 10 דקות. בסוף הארוחה ממשיכים לשבת ולדבר ולסיים את השיחה... כך הלכה לה עוד חצי שעה במקרה הטוב.
        
העובד חוזר למשרד עייף מהארוחה. מה שבא לו זה רק לישון. המוח לא מסוגל להתרכז, אז הוא משחק באיזה משחק במחשב, בשביל לתת לו לנוח. המשחק נמשך ונמשך והוא כמעט הצליח לסיים, ופתאום מישהו נכנס והורס את הכל ואז צריך להתחיל מחדש, ולפעמים סתם התפספס ולא נשבר השיא הקודם ושוב צריך להתחיל את המשחק, וכך עוברת עוד חצי שעה מבלי שהעובד שלנו הצליח להגיע לענייני העבודה.
חוץ מזה, כל הליכה למכונת הצילום לוקחת שעות בגלל תור או נייר שנתקע במכונה.
מדי שעה צריך להתעדכן בחדשות באינטרנט, בהודעות שבפורומים, בחשבון הבנק, בתוכנות המסרים למיניהן, לקרוא גם את כל הבדיחות, הסרטונים והמצגות שעוברים בין החברים באי מייל, לסנן ולהעביר הלאה.
אז כמה נשאר זמן נטו באמת לעבודה? מתוך שמונה וחצי או תשע, יוצא שאנחנו עובדים שלוש שעות ביום או אפילו חמש, אם אנחנו מצטיינים.
                                     
ולמי שטרח וקרא עד פה, האם זה היה על חשבון העבודה? אם כן, תוריד עוד 2 דקות.
שיהיה לכם יום עבודה פורה ונעים!
לילך
 
11/11/2006


Go Back  Print  Send Page

פינת הילדים