ברירת-מחדל  |  
פינת הגאדג'טים והמתנות המקוריות  |  מזג האוויר בישראל  |  

חיפוש באתר:
Custom Search
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 

עיקבו אחרינו ב-Pinterest
 





היית בדרך הביתה כשלפתע נדרסת על ידי מכונית ומתת.

לא סיפור יוצא דופן. משהו שקורה מדי פעם ואף אחד לא מתרגש ממנו חוץ מהאנשים שקרובים למת.
השארת אחריך אישה ושלושה ילדים.

זה היה מוות מהיר וללא כאבים. הפרמדיקים עשו הכל כדי להחיות אותך אבל מאמציהם לא נשאו פרי. הגוף שלך כל כך נהרס שמוטב היה כך, תאמין לי. 

ואז פגשת אותי. 

"מה?... מה קרה?...." שאלת  "איפה אני?"

"אתה מת" עניתי לך בטון מעשי.

"היתה משאית והיא החליקה" אמרת.

"נכון" עניתי לך ביובש. אין כאן מקום למילים מיותרות.

"ואני.. מתתי?" שאלת 

"כן" עניתי לך שוב בקצרה "אבל אל תרגיש עם זה רע. כולם מתים בסוף".

הסתכלת מסביבך. לא היה כלום. רק אתה ואני. 

"מה זה המקום הזה?" שאלת "זה העולם הבא?"

"פחות או יותר" עניתי.

"האם אתה אלוהים?" שאלת

"כן" עניתי "אני אלוהים"

"הילדים שלי... אשתי..." אמרת "מה איתם? הם יהיו בסדר?"

"זה מה שאני רוצה לראות" אמרתי לך "אני רואה שרק מתת והדאגה העיקרית שלך היא המשפחה שלך. אני בטוח שהם יהיו בסדר."

הבטת בי בהשתאות. אני לא נראה לך כמו אלוהים אלא סתם כמו גבר עם מראה סמכותי. כמו המורה ההוא בבית ספר יסודי שנראה לך כל יכול.

"אל תדאג. הילדים שלך יהיו בסדר. הם יזכרו אותך כאבא מושלם. הם לא הספיקו לפתח כלפיך רגשות שליליים כמו בוז. ואשתך תבכה כלפי חוץ, אבל בפנים תרגיש הקלה. אם נגיד את האמת, הנישואים שלך היו כבר כמעט מפורקים. אם זה מנחם אותך, היא תרגיש מאד אשמה על זה שהיא מרגישה הקלה" עודדתי אותו.

"אה" אמרת "אז מה קורה עכשיו? אני הולך לגן עדן או לגיהנום או למשהו אחר?"

"לא" עניתי לך "אתה עובר לגלגול הבא"

"אה, אז ההינדים צדקו" אמרת.

"כל הדתות צודקות בדרך שלהן" עניתי לך "עכשיו בוא איתי"

נתתי לך יד והתחלנו ללכת, מרחפים בחלל.

"לאן אנחנו הולכים?" שאלת

"לשום מקום מסוים" עניתי "זה פשוט נחמד ללכת בזמן שאנחנו מדברים"

"אז מה הפואנטה?" שאלת אותי "כשאני אוולד עכשיו מחדש אני הולך להיות תינוק, כמו לוח חלק, לא משנה מה עברתי ומה עשיתי בחיים הקודמים?"

"לא מדויק" עניתי לך " יש בתוכך את כל הניסיון והידע שצברת בחיים הקודמים שלך, רק שאתה לא זוכר אותם עכשיו"

עצרתי והנחתי יד על כתפך. "הנשמה שלך הרבה יותר עצומה, מרהיבה וחכמה משאתה מדמיין. המוח האנושי יכול להכיל רק חלק זעיר ממה שאתה. זה כמו לתקוע את האצבע בכוס מים כדי להרגיש אם הם חמים או קרים. אתה שם חלק זעיר מתוכך בתוך הכלי, וכשאתה מוציא אותו אתה צובר את כל החוויות שהיו לו. היית אדם במשך 34 שנים כך שלא הרגשת עוד את כל המודעות העצומה שצברת. אם היינו ממשיכים להסתובב פה, היית נזכר בהכל. אבל אין טעם לעשות את זה בין כל גלגול חיים". 

"כמה פעמים כבר עברתי גלגולי חיים אם כך?" שאלת

"הו, הרבה" עניתי "המון המון. המון גלגולים של המון סוגי חיים. והפעם תהיה בת איכרים סינית בשנת 540 לספירה".

"רגע מה?" התחלת לגמגם ולהחוויר "אתה שולח אותי אחורה בזמן?"

"הזמן הוא משהו שקיים רק ביקום שלך" עניתי לך "הדברים שונים במקום שממנו אני בא".

"מאיפה באת?" שאלת בהרהור.

"אה, בטח" עניתי לך " אני בא ממקום כלשהו. מקום אחר. ויש אחרים כמוני. אני יודע שאתה רוצה לדעת איך המקום הזה אבל אתה לא תבין"

"אה" ענית מאוכזב "אבל רגע, כשאני קם לתחיה במקום אחר ובזמן אחר, אני יכול לתקשר עם עצמי במצב מסוים?"

"כן, בטח" עניתי לך "זה קורה כל הזמן. גלגולי החיים מתקשרים זה עם זה. אבל אתה אפילו לא מודע לכך שזה קורה".

"אז מה הטעם של כל זה?" שאלת

"אתה רציני? שאלתי אותך "אתה בעצם שואל אותי על משמעות החיים. זה לא קצת סטריאוטיפי?" 

"טוב, זאת שאלה הגיונית" התעקשת לקבל תשובה.

הסתכלתי לך בעיניים. "משמעות החיים היא שעשיתי את כל היקום הזה בשבילך. כדי שתתבגר".

"אתה מתכוון לכל בני האדם? שכולנו נתבגר?"

"לא. רק אתה. אני עשיתי את כל היקום הזה רק בשבילך. כדי שבכל גלגול חיים שאתה עובר אתה תגדל ותתבגר והשכל שלך יהפוך לגדול יותר"

"רק אני?" שאלת בתדהמה "אבל מה עם כולם?"

"אין אף אחד אחר" עניתי לך "ביקום הזה יש רק אותך ואותי"

בהית בי. "... אבל מה עם כל שאר האנשים... מה עם כל האנשים האחרים שבעולם?"

"כולם גלגולים שלך" הסברתי לך "כולם הם אתה בגלגולי חיים שונים. לזמן אין משמעות"

"חכה! אני כולם?"

"סוף סוף התחלת להבין" עניתי לך ונתתי לך טפיחה רכה על הגב.

"אני כל אדם שחי פעם?" 

"כן. אתה כל אדם שחי אי פעם ויחיה אי פעם" 

"אני גם אברהם לינקולן? אני גם בנימין זאב הרצל?" שאלת בהלם.

"כן" עניתי לך "ואתה גם מרילין מונרו ואלפרד היצ'קוק"

"אני גם היטלר?" שאלת בזעזוע

"כן. ואתה גם כל המיליונים שהוא הרג" עניתי לך.

"אני אברהם אבינו?" 

"נכון" עניתי "ואתה גם כל מי שבא אחריו"

השתתקת.

"בכל פעם שפגעת באדם אחר, פגעת בעצם בעצמך. בכל פעם שעשית למישהו חסד, עשית אותו בעצם לעצמך. כל רגש של שמחה או כאב שחשבת שמישהו אחר חווה, בעצם זה היית אתה שחווית את זה" המשכתי להסביר לך.

"אבל למה?" שאלת "למה לעשות את כל זה?"

"כדי שיום אחד אתה תהפוך להיות כמוני" עניתי לך "ביום הימים אתה תהיה כמוני. אתה הילד שלי שאני מגדל. אתה מהסוג שלי"

"אני אלוהים?" שאלת, מתקשה להאמין.

"לא. עדיין לא" עניתי לך "אתה עובר את התהליך. אתה עדיין גדל. אחרי שתחיה את כל החיים ובכל הזמנים תהיה מספיק גדול כדי להיוולד"

"אז כל היקום" אמרת "הוא רק..."

"עכשיו זה הזמן שלך להמשיך אל החיים הבאים שלך" אמרתי לך ושלחתי אותך לדרכך...



לכתבה הבאה                                לכתבה הקודמת                            רוצה לקבל עדכונים באי מייל?



Go Back  Print  Send Page