לפני שבועיים היה יום ההולדת ה- 45 שלי.
באותו בוקר קמתי ולא הרגשתי שמח במיוחד.
הלכתי למטבח וראיתי את אשתי. היא לא אמרה מילה בקשר ליום ההולדת שלי, רק אמרה לי "בוקר טוב" בקול רפה.
נו, טוב, אחרי 20 שנות נישואים מה אפשר לצפות מהאישה.
התיישבתי לשתות קפה ולקרוא עיתון ואז הילדים נכנסו צוהלים למטבח.
הם אפילו לא העיפו מבט לכיוון שלי.
נו טוב, חשבתי לעצמי. אם אמא שלהם לא זוכרת בעצמה, בטח גם הם לא זוכרים.
נסעתי לעבודה.
כשהגעתי לעבודה קיבלה את פני המזכירה שלי.
"בוקר טוב!" היא חייכה אלי וקראה "מזל טוב ליום ההולדת שלך!"
סוף סוף מישהו זוכר את יום ההולדת שלי! חשבתי בשמחה. הודיתי לה ונכנסתי למשרדי.
בסוף יום העבודה היא נכנסה אל משרדי, התישבה על שולחני ושאלה: "מה אתה אומר על ארוחה טובה במסעדה, לכבוד יום ההולדת שלך, על חשבוני?"
הסתכלתי על רגליה הארוכות והחשופות ועניתי: "בטח, למה לא?"
הרי זה יום ההולדת שלי, חשבתי, מגיע לי לחגוג קצת, לא?
נסענו למסעדה במכונית שלי ואכלנו ארוחה טובה ושתינו כוס יין.
לאחר שסיימנו, נכנסנו שוב למכונית והסעתי אותה לביתה. בדרך היא שאלה אותי לפתע: "היה ממש נחמד במסעדה, מה דעתך שנמשיך את הפגישה אצלי בדירה?"
הייתי מופתע מהשאלה אבל חשבתי שזה יום ההולדת שלי, שאף אחד מהמשפחה שלי לא זכר ושמגיע לי לחגוג.
"בטח, למה לא?" עניתי לה ונסענו לכיוון ביתה.
נכנסנו אליה לדירה ואז היא שאלה: "אכפת לך לחכות לי פה רגע בסלון? אני רוצה להחליף למשהו נוח יותר"
"כמובן" אמרתי לה.
היא נכנסה לחדרה ולאחר כמה דקות חזרה עם עוגת יום הולדת בידיים, כשמאחוריה הולכים אשתי, ילדיי, עוד כמה עובדים מהמשרד ועוד כמה מכרים שלי כשהם שרים "יום הולדת שמח!"
ההפתעה היתה יכולה להיות מושלמת, אם לא הייתי יושב עירום על הספה...


לבדיחה הקודמת          לבדיחה הבאה              לעמוד הראשי של הבדיחות             רוצה לקבל בדיחות לאי מייל שלך?