ברירת-מחדל  |  

חיפוש באתר:
Custom Search
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 
 

עיקבו אחרינו ב-Pinterest
 
 
 
 

מנה עיקרית

(מה שסיפרתי עד עכשיו היה בעצם הקדמה, אבל לא רציתי שתדלגו ישר לסיפור העיקרי ולכן החלטתי לחלק את הסיפור למנות).
 
בחופש הגדול, כשקצת השתעממתי בבית, היה לי רעיון.
"אמא, אבא, תשמעו. מה דעתכם שתסעו לטייל ותשאירו אותי לכמה ימים בבית סבתא וסבא?"
 
אמא אמרה, "נויה, הרעיון שלך מצויין. אם סבתא וסבא יסכימו, אני אשמח לצאת קצת מהבית ואני בטוחה שאבא בכלל לא יתנגד".





"נכון, אמא צודקת", אישר אבא. "הרעיון שלך מצויין, נויה, וגם אני אשמח".


 
אני לא צריכה לספר לכם שסבתא וסבא שמחו גם הם.



סבתא הכינה מייד תוכנית וסבא הסכים עם כל מילה שכתבה בה.


הוא תמיד מסכים איתה. טוב, אולי לא תמיד, אבל אני חושבת שבדרך כלל כן.



וכך, אמא ואבא נסעו להם ואני נשארתי אצל סבתא וסבא.
בבוקר יצאנו מהבית והלכנו לגן השעשועים, ממש כמו שכתוב בתוכנית שהכינה סבתא.



 
 השמש זרחה וכמעט לא היו עננים בשמיים.
רק ענן אחד קטן משמאל לשמש




ושני עננים קטנים מימין לשמש,


ועוד כמה עננים קטנים, רחוקים רחוקים.


 
העננים לא הסתירו את השמש.


 סבתא חבשה כובע והרכיבה משקפי שמש.



סבא חבש כובע והרכיב משקפי שמש.



ואני... הכובע שלי מתחת למרפק והמשקפיים ביד.



 
סבתא אמרה לי: "נויה, גם את צריכה לחבוש כובע, וגם להרכיב משקפי שמש".
סבא אמר, "נכון, סבתא צודקת. השמש חזקה, ומי שלא חובש כובע בחוץ עלול לקבל כאב ראש, ובלי משקפי שמש גם העיניים עלולות לצרוב".




אז חבשתי כובע והרכבתי משקפי שמש, והמשכנו ללכת לגן השעשועים.
 
בדרך ראינו שדה פרחים צהובים. סבתא אמרה שאלה חרציות. מעליהן התעופפו פרפרים – "זנב הסנונית ולבנין הכרוב", אמרה לי סבתא.

 


על אחת החרציות עמדו שלוש חיפושיות שחורות עם כתמים לבנים - "פרחיות נעמי", הכריזה סבתא. "ואיך נקראות החיפושיות האדומות?" שאלתי, וסבתא השיבה, "אלה אדמונים מצויירים".
יש משהו שסבתא לא יודעת?
 
בשמיים הופיע דבר מוזר שעשה הרבה רעש.




סבא אמר שזה טרקטורון מעופף וניסה להסביר לי איך זה שהוא לא נופל.
 
לא ממש הבנתי.
 
השמש להטה והתחיל להיות לי חם.



 
הכובע קצת הפריע לי וגם משקפי השמש, אז הורדתי אותם.



סבתא אמרה, "נויה, זה לא בסדר. כשנמצאים בשמש ואין צל חשוב מאוד לחבוש כובע".



סבא אמר, "נכון, סבתא צודקת. וכשאור השמש חזק צריך להרכיב משקפי שמש".



חבשתי שוב את הכובע והרכבתי שוב את משקפי השמש, אבל אחרי שהלכנו עוד קצת, שוב נמאס לי מהם והורדתי אותם.
 
שוב ושוב הורדתי את הכובע ואת משקפי השמש, ושוב ושוב סבתא וסבא אמרו לי לחבוש את הכובע ולהרכיב את משקפי השמש.




שוב ושוב שמעתי בקול סבתא ובקול סבא וחבשתי את הכובע והרכבתי את משקפי השמש, אבל כל פעם נמאס לי מהם והורדתי אותם שוב.
 
הגענו לגן השעשועים. שם התנדנדתי בכל הנדנדות,




וגלשתי בכל המגלשות,
 
 
והסתובבתי בקרוסלה עם גיל, החבר החדש שהכרתי שם,


 
והכובע נפל לי מהראש,
ומשקפי השמש נפלו לי מהפנים,




ולא כל כך שמתי לב לכך.
 
השמש חממה לי את הראש וסנוורה לי את העיניים,
וזה בכלל לא הפריע לי עד שסבתא שמה לב ואמרה,



 
"אוי ואבוי נויה,  את חייבת מייד לחבוש את הכובע".

סבא אמר, "נכון, סבתא צודקת,




ואת חייבת גם להרכיב את משקפי השמש".
 
אז חבשתי כובע והרכבתי משקפי שמש, וכבר היינו רעבים ועייפים, אז הלכנו הביתה.
 
בדרך שוב הורדתי את הכובע ואת משקפי השמש, ושוב סבתא וסבא אמרו לי לחבוש את הכובע ולהרכיב את משקפי השמש.



וככה זה נמשך עד שהגענו הביתה.

למנה השלישית >>>

 



 


                       


Go Back  Print  Send Page

פינת הילדים
 





הוספה למועדפים
  |  הפוך לעמוד הבית    |  תנאי השימוש באתר | מפת האתר  |  כתבו לנו  | 
כל הזכויות שמורות © לפרינטיים 2017