ברירת-מחדל  |  
פינת הגאדג'טים והמתנות המקוריות  |  מזג האוויר בישראל  |  

חיפוש באתר:
Custom Search
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 

עיקבו אחרינו ב-Pinterest
 
 
 



 
 
המוֹשית ששכחה את שמה / מאת יואל ירון
 
שלוש מוֹשיות עליזות חביבות
נפגשו על עלה של עץ תות.


שלוש מוֹשיות, קצת דומות, קצת שונות
איך נבדיל ביניהן? די פשוט!

האחת צהובה, נקודות לה חומות

השנייה שחרחרה, נקודות לה כתומות

השלישית אדומה, נקודות לה שחורות
כך נוכל להבדיל בין שלוש מוֹשיות.
 
אמרה הצהובה, "שלום, שמי אורית".

ענתה השחורה,   "שלום, שמי יפית".


והאדומה, נבוכה, הביטה הצידה,
"אנא סלחו אם את שמי לא אגידה".
אמרה לה יפית. "מה יש כאן להסתיר?
אנחנו אותך רוצות להכיר".


ואורית שאלה, "ממה את חוששת?
ודאי מאיתנו אינך מתביישת!"


ענתה הקטנה, "אני לא מתביישת,
להציג את עצמי אינני חוששת,

לא סוד הוא ואין ברצוני להסתיר,
אך את שמי שכחתי ואין מי שיזכיר."

"מוזר!" התפלאו חברותיה, "מי שמע
על מושית שאיננה זוכרת את שמה?"

"כיצד" שאלו, "הדבר ייתכן?"
ענתה הקטנה לשתיים, "ובכן..."


"הסיפור הוא פשוט, מרוב שקוראים לי
בכינוי מעצבן שממש לא מתאים לי

כבר מזמן לא שמעתי את שמי הנכון
עד שפשוט פרח לי מהזכרון –
בקיצור, את שמי כבר מזמן שכחתי
ולזכור אותו גם כעת לא הצלחתי".
 
"אז מה הכינוי?", שאלה אורית.
"שנדע איך לקרוא לך!", הוסיפה יפית.

ענתה הקטנה לשתיהן, "את זאת
בשום אופן איני מוכנה לגלות! 
 
"כך לא נוכל להיות חברות"
אמרה אורית ופניה קודרות.

אבל ליפית היה רעיון
כיצד יימצא לבעיה פתרון.
"נפתח את ספר השמות
ונמצא לך שם נאות!"

"רעיון נפלא, יפית!"
אמרה בקול צוהל אורית.
"נבחר שָׁם שֵׁם חדש נחמד
שם יפה ומיוחד 

שיישאר רק בינינו
ונשתמש בו רק שלושתינו!"
 
אך המושית האדומה
אמרה "אינני מסכימה! –
שמי הוא שמי, לא ארצה שם אחר.
אם קצת
אתאמץ, אולי אזכר".


ואז לגינה הגיע יואב
ילדון חמודון ותלתל לו שובב
חיוך על שפתיו וניצוץ בעיניו
נכנס ואמו ואביו אחריו.


יואב הקטן את ידו הושיט
אל העלה שעליו המושית
האדומה הקטנה שנותרה שם לבד
כי שתי חברותיה עפו לעלה שליד.

הופ! קפצה המושית אל היד הרכה
טיילה בשמחה לרוחבה ולאורכה

והילד יואב קרא, "כמה נחמד!
אמא, אבא, נחשו מה יש לי ביד!"
 
ניסו לנחש, חגב?                                                לא חגב!

פרפר?                                                         לא פרפר!

ציפור?                                                                                      לא ציפור!

כדורון?                                                                                                               גמל שלמה?

" לא ולא! לא ולא!"


ניסו עוד ועוד –

לא גילו את הסוד.

אמרו ליואב, "אז תלחש באוזנינו

בשקט בשקט שנשמע רק שנינו".
 
ויואב לחש (קצת בקול),
 "זו פרת משה רבנו!"
לאורית ויפית היה זה מספיק                                             
להבין שזהו הכינוי המציק

אבל את חברתן לבייש לא רצו 


 
המשך לעמוד הבא >>>              לגירסה המקוונת>>>        
עוד סיפור נחמד לילדים שכתב ואייר יואל ירון:     סבא רצה לצייר
 
להדפסת הספר יש ללחוץ על כפתור ההדפס הכחול שלמטה ↓
 
 




© כל הזכויות שמורות ליואל ירון ולאתר פרינטיים. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי או למסור לצד שלישי כל חלק מהסיפור בלא קבלת הסכמתו בכתב ומראש. מותר לעשות קישור לסיפור באתר.
 
                      



 
 


Go Back  Print  Send Page